תודה, על הדרך…
אנשים,הגוונים תמיד פגשו אותי.
זוכרת את עצמי כשהייתי ילדה,כמה אהבתי להתבונן
על בני אדם.
להקשיב…
לתדר הקול הפנימי.
אותו קול בתדר מסוים שהוא החותם האישי שלו.
כשאני,נוכחת..
אני בוחרת כל רגע מחדש ב-מה.
כשאני,נוכחת…
יש לי הקשבה ורגישות למה צריך עכשיו.
כשאני,נוכחת…
מגיעה לעמקים
שם כל הבנה
יכולה להיות..
לא פחות ממשנת חיים.
עכשיו,אני פונה אליכם,ושואלת.
איך אפשר להגיד את הכאב שלנו- בלי להאשים?
לבקש-בלי לדרוש?
לשמוע ביקורת-בלי לקחת את זה אישית?
האם אפשר ללמוד מחדש להקשיב??
ממני❤️אליכם💐