כולם חושבים שהיא יפה
אבל היא מרגישה שהיא מכוערת.
כולם מתלהבים מאיך שהיא נראית
אבל היא מרגישה שהיא נראית נורא ואיום.
כולם חושבים שהיא מוכשרת ושווה
אבל היא חושבת שהיא אפס.
היא מתביישת במראה שלה,בפנים שלה ומנסה להסתיר כל מיני חלקים.
לאט,לאט מסתגרת המתבגרת בבית ונמנעת לצאת
יושבת שעות עם הפלא’ שלה כדי להציץ דרכו אל העולם שבחוץ.

ששאלתי אותה: כמה היא מקבלת ואוהבת את עצמה
ענתה במהירות: אפס.

אני בטוחה שאתם מכירים לא מעט נערות כאלה
מסביבכם שחוזרות ואומרות:
“יש לי מצח נמוך או גבוה”
“אני גבוהה מדי”
“אני נמוכה מדי”
“השפתיים שלי דקות מדי”
“העיניים שלי קטנות מדי”
“יש לי אף גדול”
“הפנים שלי מפוצצים בחצ’קונים”
“אני לא אוהבת את הגוף שלי”

לא מעט ויכוחים בבית בין הורים והמתבגרים
הם סביב חוסר קבלה העצמית הזו..
ההורים פשוט לא יודעים איך להתמודד איתה.
להתווכח עם המתבגר ולומר לו שהכל אצלו
יפה וטוב…יגרום לו לכעס רב וחוסר רצון לשתף בתחושות שלו.

האמינו להם כשהם מתמרמרים.
האמינו להם כשהם שיפוטיים.

★האמינו להם דווקא כדי יאמינו בעצמם.★

יש ללמד קודם לאהוב את עצמנו
ולהעריך את מה שיש בנו ללא תנאי.

באהבה עצמית אין תנאים!!

מיכל שטיינברג- מלווה ומטפלת רגשית
בתקשורת בין הורים ומתבגרים.

באהבה⁦♥️⁩